<h1>פסקי הרי"ד — ביצה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[ביצה ז' ע"א] ת"ר כל שתשמישו ביום יולד ביום, בלילה יולד בלילה, בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה, כל שתשמישו ביום יולד ביום תרנגולת, כל שתשמישו בלילה יולד בלילה עטלף, בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה אדם. למאי נפקא מינה לכדרב מרי בריה דרב כהנא, דאמ' רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת, והלא בדק, אימור לא בדק יפה יפה. והא בדק יפה יפה, אימו' יצאה רובה מערב יום טוב וחזרה, וכדר' יוחנ' דאמ' ר' יוחנ' ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה מותרת לאוכלה ביום טוב. איני והאמ' ר' יוסי בן שאול אמ' ר' בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה, התם בדספנא מארעא, אי הכי דרב מרי [נמי איכא למימר מארעא ספנא, בדאיכא זכר, איכא זכר] נמי אימור מארע' ספן, אמ' רבינא גמירי כל היכא דאיכא זכר לא ספנא בארעא, ועד כמה, אמ' רב גמדא משמ' דרבא כל כמה דשמעה קליה ביממא, עבד רב אסי עובדא עד שיתי בתי.
<h2>דף כז.</h2>
[ביצה ח' ע"ב] אמ' רבא שחט ציפור מערב יום טוב אין מכסין דמו ביום טוב, גילגל עיסה מערב יום טוב מפריש ממנה חלתה ביום טוב. פי' הציפור כיון שהיה לו שהות לכסותו מערב יום טוב אין כיסויו דוחה יום טוב והכיסוי אינו מעכב הבשר לאכילה, אבל העיסה אע"פ שיש לו שהות להפרישה מערב יום טוב כיון שהחלה טובלת ואינו יכול לוכל ממנה בלא חלה מותר להפרישה ביום [טוב]. אבוה דשמואל אמ' אפילו גילגל עיסה מערב יום טוב אין מפריש [ממנה] חלתה ביום טוב. פי' דדמיא לתרומות ומעשרות שאין מגביהין אותם ביום טוב, ואע"פ שאם גילגלה ביו"ט נוטל [ממנה] חלתה ביום טוב, זה שהיה לו פניי ליטלה מערב יום טוב אינו נוטלה ביום טוב. לימא פליג דשמואל אדאבוה, דאמ' שמואל תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. פי' ואם כן אם יפריש ביום טוב לא הוי כמתקן טיבלו. אמ' רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם [חלה] שאסור' לזרים. פי' אע"פ שהוא מדרבנן ויכול לאכל בלא הפרשה, מכל מקום אם הפריש חל עליה שם תרומה ואסור' לזרים אם כן כתרומת גורן דמיא שאסור להפרישה. והיל' כרבא דהוא בתרא. עיין בערך א (ר) בספר המכריע.
<h2>דף לא.</h2>
[ביצה כ"ח ע"א] ר' חייא ור' שמע' בר' היו שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב. כמאן דלא כר' יהוד' ולא כרבנן. דאי ר' יהוד' כלי אין מידי אחרינא לא. ואי כרבנן הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אינהו דעבוד כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומ' שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב. אמ' רב יוסף הל' כר' יהושע הואיל ותנן (בבחירתא) בבכור כוותיה, דתנן כל פסולי המוקדשין נשחטין באטליז ונמכרין באטליז ונשקלין בליט' חוץ מן הבכור ומעשר שהנייתן לבעלים. ופסולי המוקדשין הנייתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור. אמ' ליה אביי ודיל' לא היא עד כאן לא קאמ' ר' יהושע (התם) [הכא] אלא משום דליכא בזיון אבל (הכא) [התם] דאיכא ביזיון קדשים לא. אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מיחזי דעביד כעובדין דחול אבל היכא דמיחזא כעובדין דחול לא. כתב רבי' יצחק זצ"ל הא דר' חייא ור' שמע' בר' דהוו שקלי מנה כנגד מנה ביום טוב לא קיימלן כוותיהו, אלא כרבנן דאמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. ונראה לי שהלכה כר' יהוש', חדא דר' חייא ור' שמע' בר' עבדי כוותיה, ועוד דרב יוסף פסק היל' כוותי' וסייעיה ממתני' דבכורות, ואע"ג דאביי דחה לההוא סיועא, נהי דדחייה דלא מצי לאסתיועי מהתם דאיכא למימר דלא דמו, אבל על (מימרא) [מאי] דפסק הל' כר' יהושע לא פליג, כל שכן שדבריו כעין דחייה דאיכא למימר דלא דמו, אבל פשטה דמילתא משמע (הכי) [דכי] היכי דשרו בבכור שרו נמי ביום טוב, ואדיחויי לא סמכינן.
<h2>דף לד.</h2>
[ביצה כ"ז ע"א] אמי ורדינאה חזי בוכרי דבי נשיאה הוה וביומא טבא לא הוי חזי, אתו ואמרו ליה לר' אמי, אמ' להו שפיר עביד דלא קחזי, איני והא ר' אמי הוה חזי, ר' אמי מאיתמל הוי חזי ולמחר שיולי משייל להו עובדא היכי הוה, כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבה בהדי פניא דמעלי יומא טבא ויתיב רבה וקא חייף רישיה דלי עייניה וחזייה למומיה, אמ' ליה זיל האידנא ותא למחר, כי אתא למחר. אמ' ליה היכי הוה עובדא, אמ' ליה הוו שדיין שערי בהך גיסא דהוצא ועייל רישיה ופרטיה לשיפתיה, אמ' ליה דילמ' את גרמת ליה, אמ' ליה לא, למימרא דגרמא אסור, אין דתניא מום לא יהיה בו [ויקרא כ"ב] אין לי אלא שלא יתן בו מום בידים, מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר שלא יניח בצק או דבילה על גבי האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו, ת"ל כל מום לא יהיה בו אמ' מום ואמ' כל מום.
